תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֶּסֶא לְיוֹם חַגֵּנוּ, כִּי חֹק לְיִשְֹרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלֹקֵי יַעֲקֹב (תְּהִלִּים פ"א):

[א] אַף עַל פִּי שֶׁתּוֹכָחָה הוּא דָּבָר גָּדוֹל,
וּמֻטָּל עַל כָּל אֶחָד מִיִּשְֹרָאֵל לְהוֹכִיחַ אֶת חֲבֵרוֹ,
כְּשֶׁרוֹאֶה בּוֹ שֶׁאֵינוֹ מִתְנַהֵג כַּשּׁוּרָה,
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (וַיִּקְרָא י"ט): "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ",
אַף עַל פִּי כֵן לָאו כָּל אָדָם רָאוּי לְהוֹכִיחַ.
כְּמוֹ שֶׁאָמַר רַבִּי עֲקִיבָא (א) (עֵרְכִין טז:):
'תָּמֵהַּ אֲנִי, אִם יֵשׁ בַּדּוֹר הַזֶּה מִי שֶׁיָּכוֹל לְהוֹכִיחַ'.
וְאִם רַבִּי עֲקִיבָא אָמַר זֹאת בְּדוֹרוֹ,
כָּל שֶׁכֵּן בַּדּוֹר הַזֶּה שֶׁל עַכְשָׁו:

כִּי כְּשֶׁהַמּוֹכִיחַ אֵינוֹ רָאוּי לְהוֹכִיחַ,
אֲזַי לֹא דַּי שֶׁאֵינוֹ מוֹעִיל בְּתוֹכַחְתּוֹ,
אַף גַּם הוּא מַבְאִישׁ רֵיחַ שֶׁל הַנְּשָׁמוֹת הַשּׁוֹמְעִים תּוֹכַחְתּוֹ.
כִּי עַל יְדֵי תּוֹכַחְתּוֹ
הוּא מְעוֹרֵר הָרֵיחַ רַע שֶׁל הַמַּעֲשִֹים רָעִים וּמִדּוֹת רָעוֹת
שֶׁל הָאֲנָשִׁים שֶׁהוּא מוֹכִיחָם.
כְּמוֹ כְּשֶׁמֻּנָּח אֵיזֶה דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ רֵיחַ שֶׁאֵינוֹ טוֹב,
כָּל זְמַן שֶׁאֵין מְזִיזִין אוֹתוֹ הַדָּבָר,
אֵין מַרְגִּישִׁין הָרֵיחַ רַע,
אֲבָל כְּשֶׁמַּתְחִילִין לְהָזִיז אוֹתוֹ הַדָּבָר,
אֲזַי מְעוֹרְרִין הָרֵיחַ רַע;
כְּמוֹ כֵן עַל יְדֵי תּוֹכָחָה שֶׁל מִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְהוֹכִיחַ,
עַל יְדֵי זֶה מְזִיזִין וּמְעוֹרְרִין הָרֵיחַ רַע שֶׁל הַמַּעֲשִֹים רָעִים וּמִדּוֹת רָעוֹת
שֶׁל הָאֲנָשִׁים שֶׁמּוֹכִיחָם,
וְעַל כֵּן הוּא מַבְאִישׁ רֵיחָם,
וְעַל יְדֵי זֶה הוּא מַחֲלִישׁ אֶת הַנְּשָׁמוֹת שֶׁלָּהֶם,
וְעַל יְדֵי זֶה נִפְסָק הַשֶּׁפַע מִכָּל הָעוֹלָמוֹת,
הַתְּלוּיִים בְּאֵלּוּ הַנְּשָׁמוֹת.
כִּי עִקָּר יְנִיקַת הַנְּשָׁמָה הוּא מֵהָרֵיחַ.
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בְּרָכוֹת מ"ג:):
'מִנַּיִן שֶׁמְּבָרְכִין עַל הָרֵיחַ,
שֶׁנֶּאֱמַר: "כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ".
אֵיזֶהוּ דָּבָר שֶׁהַנְּשָׁמָה נֶהֱנֵית מִמֶּנּוּ וְלֹא הַגּוּף,
הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה הָרֵיחַ'.
וְעַל כֵּן עַל יְדֵי זֶה הַמּוֹכִיחַ,
שֶׁהוּא מַבְאִישׁ רֵיחָם,
עַל יְדֵי זֶה נֶחֱלֶשֶׁת הַנְּשָׁמָה,
שֶׁיְּנִיקָתָהּ מֵהָרֵיחַ כַּנַּ"ל,
וּמִמֵּילָא נִפְסָק הַשֶּׁפַע מִכָּל הָעוֹלָמוֹת הַתְּלוּיִים בָּהֶם:

אֲבָל כְּשֶׁהַמּוֹכִיחַ רָאוּי לְהוֹכִיחַ,
אֲזַי אַדְּרַבָּא,
הוּא מוֹסִיף וְנוֹתֵן רֵיחַ טוֹב בְּהַנְּשָׁמוֹת עַל יְדֵי תּוֹכַחְתּוֹ.
כִּי הַתּוֹכָחָה צְרִיכָה לִהְיוֹת בִּבְחִינַת הַתּוֹכָחָה שֶׁל משֶׁה,
שֶׁהוֹכִיחַ אֶת יִשְֹרָאֵל עַל מַעֲשֵֹה הָעֵגֶל,
שֶׁעַל יְדֵי תּוֹכַחְתּוֹ נָתַן בָּהֶם רֵיחַ טוֹב,
בִּבְחִינַת (שִׁיר הַשִּׁירִים א): "נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ",
הַנֶּאֱמָר עַל מַעֲשֵֹה הָעֵגֶל.
עָזַב לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא נָתַן,
כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם
וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, בַּגְּמָרָא (שַׁבָּת פח:).
כִּי עַל יְדֵי תּוֹכָחָה שֶׁל משֶׁה עַל מַעֲשֵֹה הָעֵגֶל
הוֹסִיף וְנָתַן בָּהֶם רֵיחַ טוֹב,
שֶׁהוּא בְּחִינַת מְזוֹנָא דְּנִשְׁמָתָא.
כִּי עִקָּר יְנִיקַת הַנְּשָׁמָה הִיא מֵהָרֵיחַ כַּנַּ"ל,
כִּי עַל יְדֵי קוֹל הַמּוֹכִיחַ שֶׁהוּא רָאוּי,
עַל יְדֵי זֶה הוּא נוֹתֵן רֵיחַ טוֹב בְּהַנְּשָׁמוֹת,
שֶׁהוּא בְּחִינַת מְזוֹנָא דְּנִשְׁמָתָא כַּנַּ"ל:…

(ליקוטי מוהר"ן בתרייתא ח')