, ערב טוב,

חלפו עברו אי אלו שעות וכלשון הפרשה (כי תשא) קול ענות חלושה אני שומע, ובמדויק – קול דממה דקה!

מה ניתן ללמוד מהשקט? מעכלים… חושבים… לא מעניין… – כל דלעיל נכון?!

פתחתי בציטוט מדברי אבא קובנר מתוך דבריו 'אמת התוכחה' (אצרף את מאמרו) דבריו פונים פנימה אל החברה הקיבוצית ושואל – לאן פנינו מועדות, ובעיקר בדבריו הוא שואל כיצד נבחין בין נביא אמת המוכיח בשער לבין נביא שקר ובחתימת דבריו הוא טוען שנביא אמת אינו מסתפק בתוכחה אלא דורש לזכות העם! חיפוש דרך – לבקר ולנסוך תקוה במקביל!

דומני שמה שניסיתי במהלך הלימוד להראות כיצד השאיפה לחברה מתוקנת – 'קדושים תהיו, מחייבת תוכחה נוקבת ומאידך היא דורשת להמנע מפגיעה בזולת!

באם נרצה להרחיב נושא זה הרי שנצטרך לברר מהן גבולות התוכחה (אצרף את דבריו של הנשקה) וכן האם יש למנות אדם, איש או אישה להיות המבקרים כפי שהיה בכתות מדבר יהודה (אצרף את מאמרו של שיפמן)

ניתן לראות כמקור החיוב בתוכחה את האימרה – 'כל ישראל ערבים זה בזה', האם נוכל לדבק בערבות ללא ביקורת נוקבת כדי לתקן את הזולת מתוך שאיפה להגיע לחברה מתוקנת ולו בקצת!

כל טוב

שלמה

אשמח/נשמח אודה/נודה לכל צליל של הערה/הארה!
שיפמן הלכות תוכחה ועדות.pdf

, בודאי , זה יתרונה הגדול של הפגניות , אבל אני דיברתי על עולם שבו לכל אחד יש אלוהים אחד והוא אחר והפוך לחלוטין משל זולתו. כי אלוהים אחד פנים רבות לו פעם הוא אלוהי הרחמים ופעם הוא אלוהים צבאות ופעם הוא הקדוש ברוך הוא  ופעם הוא הרחמן ופעם אל קנא נוקם דם אבות על בנים.  אבל מי שמאמץ פן אחד וכל האמת האלוהית אצלו ובשם זה יוצא לדרך, ומוכן להרוג את.. ולגרש את.. מה הוא משאיר לזולת?  בקיצור בעולם של אלוהים אחד האם יכולים להיות כמה אלוהימים?   או בלשון הדמוקרטיה  האם יכולה הדמוקרטיה הליברלית להכיל את הקמים על עקרונות היסוד שלה של שוויון ערך האדם שממנו נובעות זכיות האדם והאזרח? כי השאר בר הכלה אבל דמוקרטיה לא יכולה להכיל את המתנגדים לה בסיסית ובטח לא לתת להם פרסים

, ערב טוב, פרס מפעל חיים על תרומה למוזיקה נמנע בשל דעות פוליטיות – האם נשמיע את זעקת ברנר – הזכות להשמיע מחאה 'זכות הצעקה'? ואולי יהיה מי שיאמר – זכויות תלויות בדעות! אצרף כמה כתבות מעיתון הארץ – על אריאל זילבר וכן על המורה והמסר של ג'ורג' אורוול 1984!
קרפ אריאל זילבר וסותמי הפיות משמאל הארץ 3 בפברואר 2014.docx

, בוקר טוב,

תוכחה וביקורת

 

ויקרא פרק יט'

(טז) לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ אֲנִי ה': (יז) לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא: (יח) לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה':

מתי עיון במקורות (כול עיתון) יהיה בגדר רכילות ומתי תהא זו תוכחה?

מניעי הכתיבה, מניעי האמירה לדידי הם במבחן – רק הכותב ואלוהיו יכולים להעיד על כוונה!

באם האומר, הכותב כתב למען ילמדו, יתכן ושגה בדרך העברה אך כוונתו/ה נכונה ותהא תוכחה וברם באם הוא/היא אינם מעידים שזו כוונתם הרי שתהא זו רכילות!

סיפורי המדרש על חכמים אינם נכתבים כמעשה שהיה לפלוני או אלמוני אלא מצוין בהם שם החכם! לדידי כוונתם לומר – מדובר על סיפור שיש ללמוד ממנו מוסר השכל!

אצרף מדרש המראה כיצד רב דורש ומוכיח את הנשיא/בית הנשיא ונקרא לשימוע?!

כיצד החכמים בדור הנשיא מנסים לעדן את הנשיא בעת השימוע!

לדעת פרופ' הר – החכמים משתמשים בכלי הסטירה שנלמד ממסורת היוונים?!

 

יוסי ממעון – דרשה סטירית – ביקורתית ותגובת הנשיא

מתנות כהונה – http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%AA%D7%A0%D7%95%D7%AA_%D7%9B%D7%94%D7%95%D7%A0%D7%94

רבי יהודה נשיאה – רבי יוחנן וריש לקיש

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99_%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%90%D7%94

הכבוד וה'קיטור'

רַק הַבָּמוֹת לֹא סָרוּ עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים בַּבָּמוֹת: (מלכים ב פרק יב', ד')

שִׁמְעוּ זֹאת הַכֹּהֲנִים וְהַקְשִׁיבוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל וּבֵית הַמֶּלֶךְ הַאֲזִינוּ כִּי לָכֶם הַמִּשְׁפָּט כִּי פַח הֱיִיתֶם לְמִצְפָּה וְרֶשֶׁת פְּרוּשָׂה עַל תָּבוֹר: (הושע פרק ה', א')

דרשה ביקורתית כנגד הנשיא ומנגנון השלטון המושחת, תוך כדי ביקורת בשרה, לאה ודינה, ברור שאין כוונת הדרשן לפגוע בנשות התנ"ך כי אם להשתמש בדרשה על מנת לנגח את שלטון הנשיא.

 

ירושלמי סנהדרין פרק ב ה"ו

דרש יוסי מעוני בבית הכנסת בטבריה " שִׁמְעוּ זֹאת הַכֹּהֲנִים וְהַקְשִׁיבוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל וּבֵית הַמֶּלֶךְ הַאֲזִינוּ כִּי לָכֶם הַמִּשְׁפָּט כִּי פַח הֱיִיתֶם לְמִצְפָּה וְרֶשֶׁת פְּרוּשָׂה עַל תָּבוֹר: (הושע ה', א')

"שִׁמְעוּ זֹאת הַכֹּהֲנִים" – פונה הקב"ה לכוהנים, למה אין אתם עוסקים בתורה ?

האם לא נתתי לכם כד' מתנות כהונה – אוכל, על מנת שתלמדו ?

אמרו לו: לא נתת לנו כלום

"והקשיבו בית ישראל" – הקשיבו בית ישראל – מדוע אינכם נותנים כד' מתנות שנצטוויתם בהר סיני ?

ענו לו : המלך – הנשיא וביתו לוקחים הכול.

"ובית המלך האזינו כי לכם המשפט", "לכם" אמרתי (דברים יח') "וזה משפט הכהנים", עליכם להשגיח שהכוהנים יקבלו את כד' מתנות כהונה ואתם גוזלים אותם ?

ולכן עתיד אני לישב עמהן בדין ולפסקן ולאבדן מן העולם.

 שמע רבי יודן נשייא וכעס

פחד יוסי מהנשיא וברח יוסי ממעון

עלו ר' יוחנן וריש לקיש לפייס את ר' יהודה נשיאה

אמרו ר' יוחנן וריש לקיש לנשיא: אדם חשוב הוא

שאל אותם הנשיא: וכי כל מה שאשאל אותו יענה לי?

אמרו לו: כן !

שאל ר' יודה נשיאה את יוסי ממעון, הסבר לי את הפסוק 'כי זנתה אמם' (הושע ב'), וכי שרה זונה ?

ענה יוסי ממעון לנשיא: 'כבת כן אמה', ועל שקלקלו הבנים מזלזל באמם, 'כאמה בתה', 'כדור כן הנשיא', 'כנשיא כן הדור', 'כמזבח כוהניו' – כלומר פני הדור כפני בית הנשיא.

כהנא אמר: כמו הגינה כך הגנן

אמר להם רבי יהודה נשיאה: לא רק שזלזל בי שלא בפני פעם אחת הרי עכשיו מזלזל בפני שלוש פעמים

שאל ר' יודה נשיאה את יוסי ממעון: מה הסבר הפסוק (יחזקאל יב') 'הנה כל המושל עליך ימשול לאמור כאמה בתה', וכי לאה אימנו היית זונה, שהרי כתוב 'ותצא דינה'

ענה לו יוסי ממעון: היות וכתוב 'ותצא לאה לקראתו' ולשון זו 'ותצא' נאמר לגבי דינה, לומדים יציאה מיציאה. כלומר האם גרמה לבת לצאת. הנשיא גורם לעמו לנהוג בצורה שלילית כלפי הכוהנים וזו אחריותך.

 

ובנוסח מלא יותר במדרש בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשה פ', א'

"ותצא דינה בת לאה" וגו' "הנה כל המושל עליך ימשל לאמר כאמה בתה" (יחזקאל טז מד) יוסי ממעון דרש בבית הכנסת של מעון את הפסוק "שמעו זאת הכהנים והקשיבו בית ישראל ובית המלך האזינו כי לכם המשפט" (הושע ה א) אמר: עתיד הקב"ה להעמיד הכהנים בדין למה לא יגעתם בתורה, ולא הייתם נהנין מבני כ"ד מתנות,

הכוהנים ישיבו לקב"ה: לא נתנו לנו כלום

יפנה הקב"ה ויאמר: "והקשיבו בית ישראל" למה לא נתתם להם כ"ד מתנות עליכם מידת הדין נהפכת, לכן דרש יוסי ממעון: עליכם מוטלת האחריות לדאוג לכוהנים ולכן מידת הדין תדונכם.

שמע ר' וכעס,

בערב עלה, בא ריש לקיש לשאול בשלום הנשיא ולפייסו

אמר לו: ר' צריכין אנו להחזיק טובה לאומות העולם שהן מכניסין מימסין לבתי תיאטריות וקרקסיות שלהם ומשחקים בהם שלא יהו יושבין ומסיחין אילו באילו. כלומר אמר ריש לקיש לנשיא: יש ללמוד ממנהגם של אומות העולם שמכניסים את המימוס שמאפשרים את הצחוק כנגד השלטונות ואילו אתה כועס, מקפיד על יוסי ממעון בשל דרשתו)

שאל הנשיא: והוא יוסי ממעון יודע ספר ?

ענה ר"ל: כן

ממשיך הנשיא לשאול: האם למד ?

ענה ר"ל: כן, יוסי ממעון הוא ידען

שאל הנשיא: ובאם אשאלו האם ידע להשיב ?

ענה ר"ל: כן

אמר הנשיא לר"ל: אם כך הזמן אותו לביתי.

עלה, בא יוסי ממעון לבית הנשיא, שאל הנשיא את יוסי ממעון: הסבר לי את הפסוק מיחזקאל "הנה כל המושל עליך ימשול לאמר כאמה בתה".

ענה יוסי ממעון לנשיא: כבת כך אמה, פני הדור כפני הנשיא, כמזבח כך הכוהנים

כהנא אמר, לפי הגינה כך הגנן

אמר לו ריש לקיש: עד עתה לא סיימתי לפייס את הנשיא מדרשתך האחת ואתה מוסיף פגיעה נוספת ? עיקרו שלדבר "הנה כל המושל עליך ימשול" מהו ?

ענה יוסי ממעון לריש לקיש: אין פרה נגחנית עד שאימה בעטנית, אין אישה זונה עד שביתה תהא זונה.

אמרו ליוסי ממעון: אם כן יוצא מדבריך שלאה אמנו הייתה זונה ?

ענה יוסי ממעון: כן, לפי הפסוק "ותצא לאה לקראתו" (בראשית ל', טז'), הרי שיצאה מקושטת כזונה, לכן כתוב: 'ותצא דינה בת לאה" ולא בת יעקב, הבת למדה מאמה את ההתנהגות הנלוזה.

עיין במאמרו של פרופ' משה דוד הר – 'בין בתי כנסיות לבין בתי תאטראות וקרקסאות, (הדרשה בציבור בבתי הכנסיות והסטירה האקטואלית בתאטראות ובקרקסאות),

בתוך 'כנסת עזרא', יד יצחק בן צבי, תשנ"ה 1994 

 שבוע טוב

דוד הר בין בתי כנסיות לבתי תיאטראות.pdf