"אי אפשר להאשים את ספיר סבח, התלמידה מקרית טבעון שהתלוננה על המורה אדם ורטה בטענה שהוא שמאלני: כל מי שגדל במערכת החינוך הישראלית לומד שעם ישראל הוא עם סגולה ואור לגויים, שצה"ל הוא הצבא הכי מוסרי בעולם (כעולה אף משמו – צבא ההגנה לישראל), שב-1948 היינו מעטים מול רבים, וכן הלאה – דברים שאין להם שחר, לא מבחינה מוסרית, לא עובדתית ולא היסטורית.

אבל מזמן לא מדובר במערכת החינוך: הגוף הנושא שם זה במדינת ישראל הוא שילוב בין בייביסיטר לאומי, בעיקר בכיתות הנמוכות, לבין מערכת אינדוקטרינציה לאומנית – תפקידו החשוב יותר – שמטרתה העיקרית היא לייצר חיילים לצבא ואזרחים ממושמעים למדינה. הנושא השנתי שבו מתנאה מערכת החינוך – "האחר הוא אני" – נשמע כמו בדיחה גרועה במיוחד במדינה המגרשת וכולאת מבקשי מקלט, מחזיקה מיליוני בני אדם תחת כיבוש, זורקת עניים לרחוב, ועוד כהנה וכהנה.

לפיכך אין להתפלא על כך שמורות ומורים המעודדים חשיבה עצמאית נתונים כעת בסכנה. למעשה יש להתפלא על כך שהם בכלל נמצאים עדיין במערכת. גם תלונת התלמידה מקרית טבעון אינה מפליאה אפוא. רק לתלמיד או תלמידה הנחשפים למידע מגוון ולא ממסדי, בדרך כלל מחוץ למערכת החינוך, יש סיכוי להתחיל בכלל לחשוב על מה שמספרים להם בבית הספר, לתהות אולי לא הכל נכון, או לא לגמרי נכון, או שיש עוד פנים למציאות והיא אינה מסתכמת בכך שאנחנו עם לבדד ישכון ושהערבים רוצים לזרוק אותנו לים.
…
השאלה היא, מה הלאה. האם יפוטרו ויושתקו מורים ומורות שאינם מתיישרים על פי הקו הלאומני השגור, או שיהיה מקום למגוון של נקודות מבט והשקפות עולם – מגוון שאין חינוכי ממנו באשר הוא מאפשר לתלמידים ולתלמידות לפתח את יכולת החשיבה ואת חוש הביקורת. ואין מדובר רק בסכסוך הישראלי-הפלסטיני, אלא גם בנושאים רבים אחרים הקשורים להיסטוריה ולחברה המקומיות. למשל, אפליית המזרחים בישראל, בעבר ובהווה. למשל, המבנה הכלכלי והשאלה את מי הוא משרת. למשל, זכותו של שלטון לעקור בני אדם מבתיהם – אם אלה פלסטינים ואם מתנחלים. ועוד ועוד.

אין להפריז בחשיבות הדבר: מדובר בדור הבא של הישראלים והישראליות, והשאלה אם יחיו פה בני אדם המקבלים כאמת מוחלטת כל מה שנאמר להם על ידי גורמי סמכות, או מעזים לחשוב על הדברים בעצמם – תקבע במידה רבה איזו דמות תהיה למדינה."

לקריאת המאמר המלא באתר "הארץ": לחצו כאן