"ההנחה הראשונה בדיון סביב אדם ורטה צריכה להיות, שכל עוד תוכן הדברים שאמר נמצא בגבולות השיח הפוליטי הלגיטימי (לא הטפה לאלימות, לא הפרת חוק), אז התוכן עצמו לא רלוונטי. לא אם זה דעות שמאל נוסח חד"ש או, לחלופין, דעות ימין נוסח הבית היהודי. אסור שהדיון סביב ורטה יהיה תלוי תוכן, כלומר, תלוי עמדה פוליטית. התמיכה בו לא צריכה להיות קשורה לזה. הדיון על הסיפור של ורטה צריך להיות על מהות. הוא צריך להיות דיון על מערכת החינוך הישראלית. אותה מערכת שהורים סומכים עליה שתחנך את הילדים שלהם, שתיתן להם כלים להתנהל בעולם, שתכוון אותם, שתיתן להם משהו מעבר. הסיפור של ורטה הוא משל למערכת החינוך הזו. מה הנמשל? מערכת חינוך שדורשת מהמורים שלה שיהיו מכונות להעברת נתונים, שישטיחו את עצמם לגובה הרצפה, שיהיו חד־גוניים, משעממים, שיגידו אותו דבר, כל הזמן, בלי הבדלי גיאוגרפיה, הקשר, תפישת עולם. שיפסיקו להיות בני אדם שמחנכים בני אדם. שיהיו מכונה בשירות השלטון (בהיסטוריה, באזרחות, בספרות)."

לקריאת המאמר המלא באתר "הארץ": לחצו כאן