עיקר העיקרים בפרשה זו הוא היובל, הבא לשמור על השוויון האקונומי של העם העברי בארצו. הארץ נתחלקה לכל בני ישראל חלק כחלק, יעבוד כל אחד את חלקו וישבע לחם בעבודתו ולא יהיה זקוק לעזרת אחרים. אולם מסיבה זו או אחרת, בתור עונש. על חטא זה או אחר, נמצאו יהודים שהיו מוכרחים למכור חלקי אחוזותיהם, או גם כל אחוזותיהם, לאחרים ונמצא השוויון האקונומי (=הכלכלי) הופרע, ובאה התורה בחוק היובל להחזיר את האחוזות לבעליהן הראשונים ולהקים את השוויון האקונומי על תלו. אבל שוויון אקונומי זה הרי בא רק פעם אחת לחמישים שנה, ובינתיים יכולים להתפתח בעם כעין שני מעמדות: מעמד עשירים בעלי אחוזות רבות ומעמד עניים בלי כל חלק באדמת אבותיהם, ודבר זה יכול להביא גם לידי התפתחותם של רגשות אדנות ועריצות אצל הראשונים ורגשות התרפסות ושפלות הרוח אצל האחרונים;וכדי לשמור על השוויון הפסיכולוגי של העם העברי- באה השמיטה. פעם לשבע שנים, אין בעלות על האדמה. האדמה שבה אל יוצרה ומחלקה. "ושבתה הארץ שבת לה'". בכל השנה הזאת – הפקר היא האדמה לכולם, וירגיש העשיר כי עשירותו אינה בת קיימא, וירגיש העני כי עניותו אינה מתמדת. את השמיטות סופרים "שבע שנים שבע פעמים", למען יזכרו כולם את היובל הבא אחריהן, אשר יחזיר את השוויון האקונומי לקדמותו. 

(הרב ניסנבוים, קנייני קדם)