"הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא" (ויקרא י"ט יז).

שמעתי, בעת שהיה הרב הצדיק  הר' שמחה בונם זצוק"ל מפשיסחא
אצל הרה"ק הר' עקיבא איגר זצוק"ל בפוזנא,

וכשנכנס אצלו פנימה,

דיבר עמו הרה"ק ר' עקיבא איגר ושאל אותו:
למה בפולין ייטיבו דרכיהם,

ופה במדינת אשכנז  (בגרמניה )

הריעו דרכיהם.

השיב לו הר' רבי בונם:
אצלנו בפולין,

אם רואה אחד אצל חבירו שנוהג שלא כשורה,
אזי תיכף ומיד מוכיחו על פניו,
ואינו משגיח אם ילבין פניו ברבים,
ומשום הכי מתבייש להתנהג שלא כיאות.

אבל אצלכם, באשכנז (במרכז אירופה ),
מתנהג כל אחד בדרך ארץ.
ואפילו אם אחד רואה בחבירו שאינו מתנהג כשורה,
אינו מוכיחו על פניו,
כי יחוש שמא יביישנו.

ועל זה כתיב, "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא"
– כדי שלא יבוא עוד לידי חטאים אחרים.
כי כן הדרך- עבירה גוררת עבירה.
ומוטב להוכיחו תיכף ומיד בעבירה ראשונה,
כדי שלא יבוא עוד לחטאים ועבירות אחרים,
כי אם עבר עבירה ושנה בה – נעשה לו כהיתר
(אדם העובר בפעם ראשונה עבירה , מודע להיותה כזו ,

אבל לאט לאט  , הוא מתרגל ומדחיק בהדרגה את היותה עבירה) .

ולפי זה הפירוש, "ולא תשא עליו חטא" – כלשון נושא עון.
שלא יהיה העון 'נושא' עליו.
'תשא' מלשון 'קל', כלשון היתר החטא,
כלומר, אל תגרום לעמיתך שיעשה את החטא בקלות.

והודה לו רבי עקיבא איגר ז"ל,

שזה הוא עיקר הטעם באשכנז.

(שפתי צדיקים, קדושים דף י"ח עמוד ב')