באה אשה והייתה צועקת לפניו (על עוולות שנעשו לה) ,
וְלָא היה מַשְׁגַּיח בָּהּ.
אָמַר רב יהודה לשמואל:
וכי אין אדוני לומד את הכתוב
“אוֹטֵם אָזְנוֹ מִזַּעֲקָת דָּל, גַּם הוּא יִקְרָא וְלֹא יֵעָנֶה”?
(משלי כא)
אָמַר לֵיהּ, שִׁינַּנָא ! [כינוי גנאי : “בעל השיניים”]
רֵישָׁךְ בְּקַרִירֵי, רֵישָׁא דְּרֵישָׁךְ בְּחַמִימֵי !
ראשך במים קרירים , הראש של ראשך במים רותחים:
(רבך, שהוא אני, רק אחראי מעט ,
אבל הראש שלי , אחריותו תכווה אותו ברותחין ]
הרי אַב בֵּית דִּין, הוא מַר עוּקְבָא !
ועליו נאמר,
בֵּית דָּוִד כֹּה אָמַר ה’
דִּינוּ לַבֹּקֶר מִשְׁפָּט וְהַצִּילוּ גָזוּל מִיַּד עוֹשֵׁק
פֶּן-תֵּצֵא כָאֵשׁ חֲמָתִי וּבָעֲרָה
וְאֵין מְכַבֶּה מִפְּנֵי רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם
“בֵּית דָּוִד כֹּה אָמַר ה’,
דִּינוּ לַבֹּקֶר מִשְׁפָּט, וְהַצִּילוּ גזול מיד עושק”
