בשנת השמיטה חוזר העולם, במידה ידועה, למצב שהיה עם בריאת העולם.
האדם הראשון, יציר כפיו של הקדוש -ברוך-הוא, טרם טעם טעם של חטא – וכל העולם לפניו הפקר ללא בעלים,
אלא שרוי הוא בבעלותו של ה’.
ואולי זהו הקשר שבין יום הכיפורים להתחלת היובל,
שכשם שמטוהר האדם ביום הכיפורים (“לפני ה’ תטהרו”)
וחוזר לקדמותו וטהרתו, כפי שהיה בה בתחילת ברייתו,
כן חוזר מצב הארץ (חרות הנמכר ואף חרות הנרצע) לקדמותו,
ומתוקנים בה כל העיוותים.
(פרופ’ נחמה ליבוביץ, עיונים, ספר ויקרא, עמ’ 425)
