השבוע לפני 99 שנה
בערב חג המולד במהלך מלחמת העולם הראשונה, יצאו הכוחות האנגלים והגרמנים מהשוחות על מנת לקיים משחקים מאולתרים
25-24.12.1914 כל כך הרבה פעמים נוהגים לשייך לכדורגל מונחים הלקוחים מעולם המלחמות והקרבות. כמובן שבעת מלחמה אמיתית מתפוגג כל קשר אל המשחק היפה, אולם למשך מספר שעות, אולי יום־יומיים, היווה הכדורגל סמל מאחד באחת התקופות הקשות בהיסטוריה של מחלוקות והרג.
חמישה חודשים עברו מאז פרוץ מלחמת העולם הראשונה ביולי 1914. מצד אחד מעצמות המרכז, בראשות הקיסרות האוסטרו־הונגרית והקיסרות הגרמנית. מנגד, מדינות ההסכמה, לרבות בריטניה, צרפת והאימפריה הרוסית. כשחג המולד קרב, התרכז חלק גדול מהקרבות באזור בלגיה וצרפת. ערב החג, כשהצדדים מבוצרים היטב במרחק לא רב זה מזה, חלה תפנית מפתיעה.
בשנה שעברה התגלה מכתב ששלח ב־1914 קלמנט בארקר, סמל בצבא הבריטי, לאחיו. בארקר בן ה־30 הוצב באזור העיר ייפרה, שעמדה בדרכם של הגרמנים מבלגיה לצרפת. “שליח הגיע מהצד הגרמני ואמר שאם לא נירה, הם לא יירו”, תיאר. זמן מה אחר כך, כתב בארקר: “גרמני הוציא ראש מהחפירות – ולא ירה. אנשינו עשו אותו הדבר. ואז, כמה מהאנשים שלנו יצאו, אספו את המתים וקברו אותם”.
מנקודות מפגש שונות בין הכוחות האויבים הגיעו סיפורים דומים. “הנס הוא שהגרמנים התחילו את זה”, כתב ההיסטוריון הגרמני מיכאל יורגס, “לראשונה, הגרמנים לא היו אלה שהתחילו במלחמה אלא בשלום”. מסופר על חיילים גרמנים שתלו קישוטים, הדליקו נרות ושרו שירי חג, לרבות “שטילה נאכט” (Silent Night, בשפתם). הבריטים הגיבו בשירה ובקריאות ברכה. בחלק מהמקרים הסכימו הצדדים להיפגש ב”שטח ההפקר” בין המחנות, שם לחצו ידיים והחליפו סיגריות, מזון וחפצים שונים. כך התפשטה “הפסקת האש של חג המולד” לאורך מאות הקילומטרים של החזית המערבית. הלחימה פסקה.
איור מ-1914 שמתאר את המשחקים מחג המולד. צילום: GETTY IMAGES
זה לא היה המאורע היחיד שקרה בחג המולד. בארקר ממשיך ומתאר כי “הדבר הבא שהתרחש הוא שכדור התגלגל מהחפירות שלנו, וגרמנים ואנגלים שיחקו כדורגל”. זה לא היה משחק מאורגן, כמובן. שופט לא היה, מספר השחקנים אינו ברור והשערים הורכבים מקסדות. התוצאה, כפי שעולה ממכתבי חיילים שונים, היתה 3–2 ל”פריץ”, כפי שהגדירו הבריטים את האויב. יש טענות כי המשחק הופסק כשהכדור חורר על ידי גדר תיל.
אלא שהמשחק באזור ייפרה לא היה היחיד. ממקומות שונים בחזית הגיעו בתוך ימים סיפורים על משחקים נוספים בין הכוחות הבריטיים לגרמניים. בחלק מהמקרים לא עמד כדור לרשותם, והם השתמשו בקופסאות של בקר משומר. המעבר בין סיפורי כדורגל לסיפורי מלחמה והרג מצמרר. “סביר להניח שזה חג המולד הכי בלתי נשכח שאחווה. מאז שעות הערב אתמול, אני לא חושב שנורתה ירייה”, כתב טוראי אחד, “אחרי ארוחת הבוקר קיימנו משחק כדורגל מאחורי החפירות. הגרמנים שלחו משלחת כדי לקבור צלף בו ירינו השבוע”.
ארני וויליאמס, חייל ביחידת הצ’שייר השישית שהוצב באזור וולברחם שבבלגיה, סיפר בראיון לטלוויזיה הבריטית ב־1983 כי לקח חלק באחד המשחקים: “הכדור הופיע משום מקום, לדעתי מהצד שלהם. הם המציאו שערים, בחור אחד נכנס לשער ומשם התחילו לשחק. זה היה בלגן, אני חושב שכ־200 לקחו בו חלק. זה לא דומה לכדורגל שרואים היום בטלוויזיה. נעלנו מגפיים גדולים והכדורים היו עשויים מעור. במהירות הם הפכו ספוגי מים. נראה שכולם נהנו. לא היה שופט ולא תוצאה”.
במקומות אחרים לא ויתרו על התוצאה. היה דיווח על תיקו ואחר על 3–2 נוסף לגרמנים. מכתב שפורסם ב”גלזגו ניוז” ב־2 בינואר 1915, מאת חייל סקוטי, מספר כי “ניצחנו בקלות 4–1″. יוהאנס נימן, ששירת בצבא הגרמני ואולי לקח חלק באותו משחק בדיוק, סיפר בשנות השישים: “לא היה קל לשחק על הקרקע הקפואה, אבל המשכנו ודבקנו בחוקים. הרבה מהמסירות לא מצאו את המטרה. השחקנים בוודאי היו עייפים, אבל שיחקו בהתלהבות רבה. אנחנו הגרמנים ממש שאגנו כשהרוח נשבה וחשפה שהסקוטים לא לובשים תחתונים מתחת לחצאיות. שרקנו בכל פעם שנתקלנו באחוריים ששייכים לאחד מ’אויבי האתמול’. אחרי כשעה, כשהמפקד שמע על המשחק, הוא שלח הוראה להפסיק”. מה שבטוח, באותם ימים החיים ניצחו.
כך זה נראה. לפחות בגרסה הומוריסטית:
“הפסקת האש היתה הפעולה האצילית האחרונה במלחמת העולם הראשונה”, אמר ל”טלגרף” ג’יימס טיילור, היסטוריון במוזיאון המלחמה האימפריאלי, “אחת הסיבות ששיחקו כדורגל היא שהם לא היו מסוגלים לתקשר היטב בגלל פערי השפה. זו היתה דרך עבורם לחלוק במשהו. יש משהו מושך ברעיון שאומות יכולות ליישב מחלוקות בספורט במקום במלחמה”.
בריטים סיפרו כי שמעו מהגרמנים ייאוש. “נראה שרבים נוטשים. חלק הסגירו את עצמם, כך שדברים נראים מעודדים”, כתב בארקר. כמובן שהמציאות התבררה כאחרת. חייל אחר כתב: “הבחור שנתן לי סיגריה אמר לי בעת הפרידה ‘היום נחמד, מחר ירייה'”. אחרי חג המולד, התחדשו הקרבות. יש אמנם טענות על יחידות שירו מעל ראשי האויב, אך לא לזמן רב. ההנחה שתהיה זו מלחמה קצרה התגלתה כשגויה. בחג הבא, האש כבר לא ננצרה. “אירועי 1914 היו לפני הגז הרעיל וההפצצות האוויריות”, אמר ל־BBC ההיסטוריון אנדרו רוברטשואו, “עד סוף 1915, הצדדים היו מרירים מדי בשביל שזה יקרה שוב”. המלחמה תימשך עד 1918 ותגבה עשרות מיליוני הרוגים ופצועים.
ב־2005 מת מי שהיה ככל הידוע השריד האחרון להפסקת האש, אלפרד אנדרסון, בגיל 109. ועדיין, אירועי חג המולד 1914 לא יישכחו. הפרמייר־ליג מארגנת בשנים האחרונות טורנירים לבני 12 ומטה באזור ייפרה. ב־2014, כחלק מהאירועים לציון 100 שנים למלחמה, יתקיים במקום משחק בין ניוארק טאון לבין אמנדינגן, קבוצות מערים תאומות בבריטניה ובגרמניה. אנדרו מוריסון, השר הבריטי שאחראי לאירועי הזיכרון, אומר: “לא היתה להפסקת האש רלוונטיות לתוצאות המלחמה, אבל הרגע העמוק, האינטנסיבי והאישי הזה הוא משהו שאנשים יכולים להתחבר אליו. לכדורגל יש חלק ייחודי”.
(פורסם ב’הארץ’ 25 בדצמבר 2013)
